או במילים אחרות, הזמר היווני האהוב עלי.

חורף 2002,סטודנטית, התייבשו לי התאים במוח מלימודים, לימודים ועוד קצת לימודים. ארבעה חודשים עברו מאז שחזרתי מיוון והתחלתי לסבול מהקור הירושלמי ומזה שכבר מזמן לא טסתי לשום מקום. בוקר אחד תפסתי את ראש החוג והודעתי לה שתעלים עין מ"חובת הנוכחות" אחרת אין סיכוי שאמשיך לתפקד. קבלתי "פס" לשבוע וטסתי לאתונה. מזוודה קטנה עם טרנינג, טרנינג, ג'ינס משופשף וטרנינג ו"הופעה" אחת ייצוגית לכל מקרה שלא יהיה...

כמו מטיילת טובה ורצינית ויתרתי על האקרופוליס (ממש כמו שויתרתי על ארמון המלך בתאילנד,מוזאון הלובר בפאריס ,ראפטינג בנפאל ו...הבנתם את העקרון)

ביום הראשון שופינג בטרנינג, בשני טיולון בג'ינס ובשלישי ברבוניות מטוגנות שוב, בטרנינג.  ואז הגיע סוף השבוע, יענו, סטרדי נייט. הוצאתי את הבגדים הייצוגיים לכבוד לילה בלתי נשכח בבוזוקיה, בעברית תקנית "מועדון לילה יווני". לרוע המזל ובלי לשים לב (שלב ההתכחשות בחיי) גיליתי בהפתעה גמורה שהמכנסיים לא ממש עולים. ניסיתי להיזכר מתי לבשתי אותם בפעם האחרונה ולא הצלחתי. אז מה עושים? עוברים לפיג'מה והולכים לישון? אין סיכוי. נעזרתי בשרותיו של מק'גיוור יווני למציאת פתרון בצורת חולצה גברית ארוכה מכופתרת על מכנס ייצוגי מתפוצץ. נראתי והרגשתי כמו רובוטריק, לא יכולתי לזוז אך יותר מזה, לא יכולתי לאכזב את המארחים.

אחת לפנות בוקר. מועדון לילה יווני אתונאי מלא עד אפס מקום, הזמר המהולל (ולטעמי הכי טוב שיש) נוטיס ספאקנאקיס שולחן הכבוד הכי קרוב לבמה שאפשר, מוסיקה שצובטת לך את הלב ומשקשקת את המעיים ואורית אחת שמפאת מכנס נדיר לא יכולה לזוז מילימטר או לנשום אויר.

אז עד שהוא יואיל בטובו להגיע לישראל, קבלו את נוטיס ספקיאנקיס בהופעה חיה (ממש כמו זאת שהייתי בה) הנאה מובטחת.