

כפר הדייגים חראקי רודוס

המלצות על חראקי HARAKI באי רודוס

על חראקי ברודוס חלמתי שנים. עשיתי שם עצירה קצרה בעבר, בדרך מהעיר רודוס ללינדוס, והבטחתי לעצמי שאחזור. עברו עשרים שנה, בסוף הגעתי, והפעם עם הילדים.

בדרך כלל אני מזמינה בתי מלון בסתיו או בחורף לקיץ. השנה לא עשיתי את זה, זו הייתה טעות, ולכן כשכבר החלטתי לטוס ומצאתי טיסה במחיר טוב, מלאי החדרים בחראקי היה מצומצם ביותר, מלא כמעט עד אפס מקום. לא הצלחתי להזמין מה שרציתי ונשארה רק דירונת אחת פיצית, ממוזגת חלקית. לקחתי. מה שיהיה יהיה, אבל אל תעשו כמוני. תזמינו מראש.

חראקי הוא כפר דייגים הממוקם בחוף המזרחי (הטוב ביותר) של רודוס, כחצי שעה נסיעה ברכב/ מונית משדה התעופה. מדובר במפרץ מהמם, סביבו, על חוף הים, נמצאים בתי הדייגים שבעבר היו בעלי קומה אחת, ועם התפתחות התיירות הפכו לשתיים שלוש קומות כאשר לרוב, אחת הקומות משמשת כדירת נופש.

אין כאן בתי מלון גדולים, אין הכל כלול ובלאגן, וזה כל מה שטוב כאן. אותנטי, קטן, זול, נעים וטעים. כנסיה קטנה, שני מינימרקטים, כמה טברנות, מסעדה איטלקית מעולה שאין לי מושג איך היא הגיעה לכאן, חוף חלוקים קטנים שנעימים לרגליים יחפות, ארבע-חמש סירות דייגים וזהו בערך.

אפשר לשבת במים הרדודים ולשאול את היווני שיושב במרפסת ביתו מה השעה. ממש כך. גן עדן עלי אדמות וכל מה שאני אוהבת ביוון. ידעתי מראש שעם הילדים אי אפשר לרבוץ 8 ימים על החוף וצריך איזה פארק מים (נמצא קרוב, בפליאקי) או קפיצה ללינדוס (גם קרוב רק לכיוון השני). בקיצור, לראשונה הזמנתי רכב דרך בוקינג. הפתעה, מחיר מעולה. שיא העונה, 280 יורו ל 8 ימים, רכב ממוזג ואוטומטי. קבלנו את הרכב, הפעלנו ווייז וחצי שעה אחרי הגענו לחראקי.

בעל הדירה קבע איתנו בכיכר, בין הפיצה לכנסיה. אמר שאסע אחריו, נכנס לסימטה צרה המובילה לים וישר הודעתי לו שיחנה לי את הרכב בחניה של הכפר כי אין סיכוי שאני נוסעת את זה ברוורס.

זרקנו את המזוודות, עברנו לבגד ים ויאללה לים!!! ספרנו 6 צעדים ליופי הזה!

מסתכלת על הילדים נהנים ושמחה שהגענו לכאן, עצובה שאריק, בעלי לא יכול היה להגיע. מישהו צריך לעבוד בבית הזה... ארוחת צהריים מאוחרת אכלנו במסעדה שבקצה הדרומי של המפרץ.

ארגו. מסעדה שמתמחה במאכלי ים, מהים לצלחת. הזמנתי קלמרי מטוגנים, גילעד הזמין קבאב כבש, טל סלט יווני כי לפני רגע אכלה גירוס על החוף (2.5 יורו) והייתה שבעה. המלצר לקח אותי לבחור דג, פתח מקרר גדול ובו דגים טריים מסוגים שונים. נפלא. אוכל טעים, ללקק את האצבעות. מחיר סביר למסעדת דגים איכותית. יש בחוף טברנות זולות יותר. נהנינו.

חזרנו לחוף, קנינו גלידה במינימרקט, צעדנו לקצה השני של המפרץ ובחזרה. כשהשמש שקעה והחשיך ראינו מרחוק את הלהבות האדומות של השריפה הגדולה ברודוס. רק שלא יגיע אלינו. מצב ביש. התעדכנו כל הזמן והייתי עם היד על הדופק.

אחרי מקלחת והתארגנות יצאנו לארוחת ערב. הילדים רצו פיצה. מה פיצה עכשיו? מי מגיע ליוון ומזמין פיצה? נו טוב, זרמתי וזו הייתה הפתעה גדולה. המסעדה הייתה מעולה! כאן גם זכיתי לעוגה הטובה ביותר שאכלתי אי פעם ביוון. אני יודעת שלא מסכימים איתי בקטע הזה, אבל היוונים לא משהו בכלל בעוגות וזו ממש הפתיעה. החלטנו שנחזור לכאן גם מחר, וכנראה גם מחרתיים.

לגילעד התחשק קרפ, לטל גלידה. התיישבנו באחת הטברנות על החוף. הזמנו. איזה מחירים מצחיקים והיה טעים. לילה ראשון בחראקי. הילדים נרדמו. אני הייתי לחוצה בגלל השריפות. לא הצלחתי להירדם. כשסוף סוף נמנמתי, קפצתי לצליל התראות בשלושת הניידים שלנו. בהודעה נכתב שכל מי שנמצא בחראקי חייב להתפנות עכשיו לעיר רודוס. תוך 5 דקות היינו ברכב וכך התקצרה לה חופשה חלומית של 8 ימים לחצי יום. מבאס מאוד אבל מזל שלא נפגענו. חזרנו לארץ המומים, מאוכזבים אך שלמים ובריאים!